כמעט אין הורה שלא מודע לחשיבות הגבולות במשפחה. עם זאת – הרבה פעמים יש פער בין הידיעה שהגבולות חשובים, לבין הקושי להביא אותם ליישום.
אז בתור התחלה, כדאי להזכיר למה הכוונה בגבול ולמה באמת הוא נחוץ.

בגבול למעשה אנו מדברים על הבחנה וקו מפריד - בין טוב לרע, מסוכן לבטוח, נכון ולא נכון.
למעשה, בבית בו אין גבולות אנו למעשה מדברים על סוג של הזנחה. אין יד מכוונת. אין סדר ואין ארגון.
חוסר הגבולות מכניס מתח, גורם לבלגן ומביא לתחושה של חוסר ביטחון. ילדים ללא גבולות סובלים בדרך כלל מיותר בעיות התנהגות אך גם מיותר בעיות חברתיות, קשיי הסתגלות , קשיים רגשיים וחרדות.
ברור לפיכך שהגבול וההכוונה ההורית מהווים חלק מהורות נכונה המסייעת להתפתחות הבריאה של הילדים ומסייעת להם בפיתוח מיומנויות חברתיות והסתגלות חברתית.

אם כך, נשאלת השאלה מדוע בבתים רבים עדיין עולה בעיה בהשמת גבולות. ניתן לציין מספר גורמים ההופכים את משימת הגבולות לקשה מבעבר.

בראש ובראשונה ניתן לראות את השינויים החברתיים שגרמו לכך שהנורמות החברתיות שהיו מקובלות על ציבור רחב, עברו שינויים רבים וכיום הורים רבים מתלבטים מהם הגבולות הנכונים ועל מה כדאי להתעקש. האם זה בסדר לדרוש מילד להוריד כלים? מהי השעה בה הוא אמור ללכת לישון וכדומה. כמו כן הנטייה המודרנית לפיה הילדים לא פעם במרכז, עומדת בניגוד לגישות המסורתיות המדגישות את סמכות המבוגר ואת ההיררכיה הישנה.

גורם נוסף המקשה על הורים בהשמת גבולות קשור בעומס הרב שבו נמצאים הורים רבים. העייפות, מיעוט השעות בבית ומיעוט השעות בבית ורגשות האשם הנלוות לכך, גורמים ללא מעט לוותר ולא לקחת אחריות על נושא הסמכות והכוונת הילדים.

כמו כן ניתן לראות את הניסיון של הורים רבים לפעול לריצוי הילדים בתקווה שהדבר יגביר את אושרו של הילד ויחזק את אהבתו כלפי ההורה. הורים רבים רואים את ההורות הנעימה כהורות טובה ומפרשים כל קונפליקט ככזה הפוגע באיכות הקשר עם הילדים.

הורים אלה חוששים שבעצם השמת הגבול יהפכו להורים לא טובים- דבר המתבטא בביטוי- למה אני צריך להיות ההורה הרע שאומר לא לילד?

לאור הקשיים האלה מומלץ לציין שיהפכו את הצבת הגבולות לקלה ויעילה יותר.
חשוב שההורה יגבש לעצמו עקרונות ברורים לגבי המקומות בהם הגבול נחוץ, אך במקביל יציין לעצמו אפה חשוב שלא להתערב. על ההורה לזכור שהתערבות יתר יכולה להזיק, ולא פעם הורים שמתישים את כוחם על נושאים לא חשובים, מגיעים למצב בהם הם מאפשרים לילד לפעול ללא הכוונה דווקא במקומות בהם התערבותם נחוצה.

מומלץ שההורה יתערב רק במקומות בהם מדובר בסיכון לפגיעה ממשית בילד או באחרים(תחום של בטיחות, בריאות וכדומה) או להפרעה ממשית לאחרים. כך למשל חשוב שההורה באופן עקבי יבהיר לילד שלא נוסעים ברכב ללא חגורת בטיחות, או שלא מפריעים לו לנהל שיחת טלפון חשובה( אם הדבר אכן חשוב להורה). מנגד, בכל נושא שלא כרוך בסיכון לפגיעה או הפרעה משמעותית לאחר, מומלץ להגיד לילד שאנו לא נתערב, ונאפשר לו לקבל החלטות על עצמו.

מומלץ שלכל גבול שנבחר להציב לילד יהיה רציונאל ברור אותו גם נסביר לו בעת הגנה על הגבול. למשל- אם הורה מחזיק את ילדו הפעוט על ידיו והילד מושך לו בשיער, חשוב להסביר לו שאנו לא מוכנים לכך כי זה כואב לנו ולא נעים.

כמו כן נציין בפניו שאם הוא יתעלם מבקשתנו, אנו נפעל להפסיק את פעולתו המפריעה. כך למשל אם נוריד אותו מהידיים, נחזיק לו את היד וכדומה. חשוב להציע לילד אלטרנטיבה מומלצת להתנהגותו המפריעה ובכך לאפשר לו לבחור בהתנהגות מסתגלת.( לא רק להגיד מה לא לעשות אלא גם מה כן- אנחנו מבקשים שתפסיק להרביץ. אם תשב רגוע על הידיים אז אוכל להמשיך להחזיק אותך)

חשוב אם כן לזכור, שלצד הבחירה באילו גבולות לשים ואפה להתעלם ( שלב סימון הגבולות) חשוב שההורה גם יתכנן לעצמו מראש פעולות שתלויות בו בלבד ומאפשרות לו לאכוף את הגבולות שקבע. בדרך זו ההורה יפעל באופן יעיל ויהיה ערוך גם למצבים בהם הילד מסרב לשתף פעולה. בדרך זו ההורה לא יעמוד חסר אונים מול הילד גם במצבים בהם הילד סרב לשתף פעולה עם הסדר שההורה קבע.

חשוב להבהיר שגבול אינו חופף לעונש מאחר שמטרת הגבול היא להגן על הילד או הסובבים אותו, ואין בו כוונה לגרום לילד לחוש רע או לסבול. כשאנו מציבים גבול נכון לילד יש לו תמיד את הבחירה אם לכבד אותו, ברגע שילד מכבד את הגבול שהצבנו לו ( למשל- חוגר את חגורת הבטיחות, מפסיק להכות אותנו) אנו מאפשרים לו להמשיך בהתנהגות הרגילה ללא כל סנקציות או הטפות מוסר שמתייחסות להתנהגותו הקודמת.

לסיכום- גבולות הכרחיים בהורות טובה. מומלץ לשים גבולות בעיקר במקומות של סיכון או כשמדובר בהפרעה משמעותית לאחר. בכל מצב אחר מומלץ שלא להתערב. חשוב להסביר את הרציונאל שבגבול לילד אך במקביל להכין תכנית פעולה למקרה שהילד לא יכבד את הגבול שהצבנו לו. כאשר הילד משתף פעולה עם הגבול אין להטיל עליו עונשים ( כמו- לך לחדר לחשוב, או מחר אין טלוויזיה) אלא להראות לו ששיתוף הפעולה מביא לשיפור בהתנהלות, ובחירה בהתנהגות חברתית משתלמת. 
 

2014© כל הזכויות שמורות ל “דני עמית, יעוץ פסיכולוגי”

FacebookGoogle+YoutubeLinkedin

בקרו אותנו ב: