התמודדות עם הצקות- כתבה לעיתון הורים וילדים

דורון , נער בן 9, הגיע למפגש מלווה באביו ואמו. עוד בשיחת הטלפון התברר שעל אף שהיוזמה למפגש הייתה של הוריו, דורון הביע עניין רב להיפגש, וזאת בשל המצוקה היומיומית שחווה.

דורון לחץ את ידי במבוכה, והתיישב בין הוריו, במרחק קרוב ביותר. ניכר היה שיש קשר טוב בין ההורים לבינו וגם שהקשר בין בני הזוג חם ומפרגן. במהלך השיחה התרשמתי שאכן מדובר במשפחה מלוכדת , ערכית המתנהגת בדרך ארץ. ההורים הציגו את דורון כילד מוכשר לימודית, בעל דימוי עצמי תקין. ילד אהוב על חבריו וחזק מאוד בתחום הספורט. דורון תואר כילד טוב מתחשב ורגיש לזולת, שאינו פוגע באחרים ואהוד ביותר על כל סובביו. ההורים הביעו שביעות רצון גדולה ממנו, וניכר שהם גאים בו ובהתנהגותו. ציינתי בפני ההורים את העובדה שלפי התיאור שלהם, נראה שממש יש להם ילד לפי הספר – ילד לדוגמא. לעצמי תהיתי- אם הכול כל כך טוב, למה הם מגיעים. מה הבעיה? וזאת כמובן גם הייתה השאלה שלי אליהם – אז אם הכול  טוב – ילד מוכשר בלימודים, מקובל חברתית, אהוד על המורים ואהוב על ידי ההורים. מה אתם עושים אצלי? ( כידוע, בעבודה של הפסיכולוג מגיעים בעיקר כשמשהו מפריע ורוצים לעשות שינוי. ובשלב הזה לא זיהיתי דבר שהמשפחה מציינת בעיה לשינוי).

התשובה של דורון הייתה מהירה וכך גם השינוי בשפת הגוף שלו – דורון החל לדמוע וציין שקשה לו מאוד להתמודד עם הצקות מצד חבריו, עם קללות המכוונות כלפי אמא שלו ( והמקצוע ששייכו לה בטעות  באותם אירועים) ועם התוקפנות והגסות שהחלה לאפיין את האווירה הכיתתית. דורון ציין שהוא מתקשה בעיקר עם ההתקפות המילוליות, מאחר ואלימות פיזית פחות מופנית כלפיו, בשל היותו ילד חזק המתאמן באומנויות לחימה.

הוא ציין שקשה לו גם עם התוקפנות המופנית כלפי חברים אחרים בכתה, והביע רצון לעבור למקום שבו אין אלימות ואין העלבות בין ילדי הכתה. כששאלתי איך הוא התמודד עם הבעיה עד כה, סיפר שהוא מרבה לפנות להורים בבקשת עזרה והם מצידם הציעו לו לפנות לעזרת המורה. מורת הכתה העירה מספר פעמים לתלמידי הכתה שיפסיקו לקלל את דורון, ובשלב מסוים היא הציעה לו להתרחק מהתלמידים שמציקים לו או להתעלם מההערות הפוגעות שלהם . כמו כן היא הציעה לו " לא לקחת ללב ולא להיפגע" ( משפט כזה מאפיין אנשי חינוך רבים שחושבים בטעות שניתן להגיע לביטול רגש לא נעים רק על ידי החלטה לבטל אותו).

כששאלתי האם העצות קידמו אותו דמע שוב וציין כי הוא לא מצליח ליישם את הבקשה שלא להיפגע. דורון גם ציין שהוא חש לא בסדר בכך שהוא מהווה מטרד להוריו ולמורה, ושכנראה הוא לא בסדר בכך שהוא לא מצליח שלא להיפגע. דורון הוסיף שמצד שני הוא חושש שאם המצב ימשך הוא עלול לאבד יום אחד את השליטה על עצמו, ולהכות את הילדים שמציקים לו. ואז ההורים יכעסו עליו, ולא יאהבו אות, מאחר והוא הופך להיות בדיוק כמו הילדים האחרים. בשלב זה של השיחה האם ניגשה אל דורון גם כן בדמעות, חיבקה אותו בחום ואמרה בכנות – אתה הכי בסדר בעולם, ואתה מושלם בעיננו, ואתה ממש לא כמו האחרים. אתה לא קיללת בעולם, ולא הרבצת לאף אחד ואני בטוחה שגם אם לפעמים בא לך לקלל – אתה לא תעשה זאת. אל תדאג.

החיבוק החם של האם, והמסרים שלה כלפי דורון חידדו שוב את השאלה. מה הבעיה? הכול נראה בסדר. בסדר מדי. ואז נפל לי האסימון לגבי מקור הבעיה– והחלטתי לשתף את המשפחה במסקנות שלי. וזה מה שאמרתי למשפחה – התרשמתי שאתם משפחה אוהבת, מתחשבת וערכית. דורון גדל באווירה מקבלת, חמה ונעימה, וכל נושא התוקפנות זר לו. דורון זוכה לאהדה גדולה מהוריו, והוא גדל עם דימוי עצמי של ילד טוב ומושלם.דורון ילד טוב ובסדר גמור. בסדר מדי. הדימוי של ילד טוב מהווה בעצם את המסגרת הפסיכולוגית שמונעת ממנו להתמודד עם המאפיינים החברתיים של  חברת הילדים בתחילת ההתבגרות.  הסברתי למשפחה כי דורון חייב להתאמן גם בהתמודדות עם קונפליקטים ותוקפנות, ועליו להבין שביטוי מסוים של כעס או עימות לא יגרום לו להפוך לילד רע. חשוב שבמקום לנסות לשמור על תדמית הילד המושלם, ירשה לעצמו להיות ילד אנושי – שיודע להגן על עצמו אל מול תוקפנות,ואינו נבהל מביטוי של כעסים או תוקפנות. שלא ינסה להיות כל הזמן בסדר עם כל העולם.

ההורים הבינו את הדברים וביקשו הנחיות במישור המעשי. וכאן התחלנו לתת לדברים זוית יישומית. ביקשתי מההורים לאפשר לדורון לבטא יותר כעסים ועימותים ולהיות פחות ילד שפועל על  מנת לרצות את הוריו. הצעתי לדורון להתווכח מדי פעם עם הוריו או לסרב לעתים לבקשות שלהם.ההורים מצידם גם אישרו לו להגיב לתוקפנות המופנית כלפיו במידת הצורך ולא לחשוש להשתמש בכוח סביר לשם הגנה עצמית.
במפגשים פרטניים עם דורון עשינו אימון לגבי התמודדות עם העלבות והצקות, וסייעתי  לו להרחיב את רפרטואר דרכי התגובה. דורון הבין שפנייה קבועה לסיוע המבוגרים במצבים של קונפליקט חברתי אינה יעילה ושיותר נכון להרחיב את היכולת שלו לפתור קשיים חברתיים בעצמו או בעזרת חברים לכתה.

ניכר היה שבמקרה של דורון כל חומרי הגלם לפתרון קיימים, וכי מדובר בילד עם כוחות ובמשפחה תומכת. כל מה שצריך היה לשנות את הכיוון. ואכן, תוך שלושה מפגשים דורון דיווח על שיפור דרמטי. ההצקות התמעטו ודורון התמודד עם ההצקות שנותרו בהצלחה רבה.

כשנשאלתי איך הוא עשה שינוי כל כך מהיר הוא ציין בתבונה – ברגע שקיבלתי אישור להשתמש בכוחות שלי ולא לפחד כל כך, הדברים פשוט הסתדרו מעצמם. 
 

2014© כל הזכויות שמורות ל “דני עמית, יעוץ פסיכולוגי”

FacebookGoogle+YoutubeLinkedin

בקרו אותנו ב: