התמודדות עם עצב ובכי של ילדים – כתבה עבור מגזין הורים וילדים

לפגישה הגיעו זוג הורים ושלושה ילדים בגילאים 7, 5 ו-4. בעוד הילדים מחכים בחדר ההמתנה, סיפרו ההורים כי הם מגיעים לפגישה בגלל בתם  הבכורה,אור, שמזה זמן רב אינה מפסיקה לבכות. ההורים ציינו בכאב כי בתור תינוקת הייתה ילדה מלאת שמחת חיים וגרמה אושר לכל הסובבים אותה. אבל עם השנים, נראה היה שהיא הופכת לילדה מרירה ומתוסכלת, ששום דבר לא משמח אותה. ההורים הביעו חשש שהיא עברה טראומה כל שהיא, והעלו את החשש שמדובר בדיכאון.

כל מה שהם עשו בכדי לשמח אותה לא הועיל, ועל אף שהם יוצאים מגדרם לבדר אותה, בסופו של יום הייתה  מציינת שלא היה לה כיף ושהיא לא נהנתה. כך בימי הולדת וכך גם בימי כיף מיוחדים המוקדשים רק לה.

כשביקשתי מההורים לבדוק ממתי חל השינוי במצב רוחה של הילדה, העריכו שהשינוי חל בהיותה בגן, כשאחיה השני היה כבן חצי שנה. כששאלתי איך הגיבה ללידה של אחיה והמעבר מילדה יחידה לילדה בכורה, ציינו כי בתחילה נראה היה שהיא שמחה על הולדת אחיה ואף לקחה עליו" בעלות", אך בהמשך נראה היה שהיא מקנאה ומתוסכלת מהיחס המופנה לאח. מהשיחה עלה שעם התבגרותו של האח , חל שינוי משמעותי במקומה של אור במשפחה, שנדחקה לפינה בשל קסמו של אחיו הצעיר. עוד התברר בשיחה שאור, שהייתה גם נכדה ראשונה לסבים ולסבתות משני הצדדים, זכתה עם לידתה ליחס של נסיכה וקיבלה מקום מאוד מרכזי בחיי המשפחה. כל תשומת הלב הוקדשה אליה והיא זכתה לכבוד מלכותי. עם לידת אחיה, נראה היה  שהיא מאבדת את מקומה המרכזי וגם את שמחת החיים.

אור החלה להסתגר ולהיעצב ולאט לאט נראה היה להורים שהיא דועכת. אמנם אור כן גילתה שמחה ועליצות בבית הספר ועם חברים, אך בשהות עם המשפחה הרבתה לבכות ולהיעצב. עם זאת, כאשר שהתה עם הוריה לבד, ללא האחים, הייתה שבה אליה שמחת החיים ונראה שהיא שוב מאושרת. ההורים הוסיפו שגם כיום אור תופסת את מרכז תשומת ליבם אך בעוד שבעבר תשומת הלב שקיבלה הייתה מאופיינת בשמחה ואושר, הפעם הדבר נעשה בדאגה ועצב.

בשלב זה נראה היה שהתמונה לגבי המצב המשפחתי מתבהרת, אך ליתר ביטחון ביקשתי לפגוש את הילדים ולראות את הדינאמיקה ביניהם. שלושת הילדים נכנסו לחדר וביקשתי מההורים לצאת. ההורים הביעו דאגה שהשיחה תכביד על אור ונראה היה שהם מתקשים להיפרד ממנה, בעוד שלאחים הקטנים הקדישו פחות תשומת לב ודאגה. לאחר שההורים יצאו נראה היה שאור משנה במהירות את הבעת פניה, והיא החלה לשוחח בחופשיות ומרבית השיחה נעשתה עמה. אור יצרה רושם של ילדה חביבה ובעלת שמחת חיים, ולא התרשמתי שהיא סובלת מעצב קיצוני או מדיכאון. אור דירגה את מצב רוחה הכללי כתקין  אף שהודתה שהייתה מעדיפה להיות ילדה יחידה והייתה רוצה שהוריה יתייחסו אליה יותר.

בתום השיחה ביקשתי מההורים לחזור לחדר ומיד עם כניסתם נראה היה שאור חוזרת לארשת הפנים המיוסרת שאפיינה אותה בתחילת השיחה. ההורים מצידם הגיבו בהבעת פנים דומה ופנו אליה בתחקיר מקיף במטרה לבדוק האם השיחה לא העציבה אותו. כמו כן פנו אלי ושאלו אם אור "נפתחה" וסיפרה את כל מה שעל ליבה ומעציב אותה. בשלב זה, אור שישבה ליד החלון התלוננה שחם לה. האב מיד קפץ ורצה לפתוח את החלון. ביקשתי מהאב לחזור למקומו והצעתי לאור להושיט יד לחלון ולפתוח אותו. אור התעלמה מההצעה שלי והחלה ליבב שחם לה. האב המיוסר קם ממקומו ובמהירות פתח את החלון. כשחזר למקומו התנצל בפני ואמר – מסכנה הילדה חם לה. אני לא יכול לעמוד אל מול הבכי שלה.

מסקנות ודרכי טיפול
בשלב זה הצגתי בפני ההורים את המסקנות שלי לגבי הבעיה ודרכי הפתרון. ניכר היה שהעצב שאור ביטאה גייס את הוריה וגרם להם להתייחס אליה באופן מיוחד. תגובת ההורים המהירה לאור כאשר בכתה או התלוננה, הפכה לחיזוק להתנהגות הבעייתית. אור למדה באופן לא מודע, שבאמצעות הבכי והבעת המסכנות ההורים נענים לכל בקשה שלה וכך למעשה שימרה את תשומת הלב המיוחדת לה זכתה בהיותה ילדה יחידה. החיסרון  בדרך זו היה נעוץ כמובן בעובדה שאור זכתה לתשומת לב לא נעימה, והחלה לגבש לעצמה אישיות מרירה והתנהגות מפריעה.

בהמשך השיחות עם המשפחה ההורים למדו לאפשר לאור לקבל את תשומת הלב בדרכים אחרות שהיו נכונות יותר גם לאור וגם להם. ההורים דאגו לקיים עם אור מפגשי איכות השמורים רק לה, ובמפגשים אלה אור קיבלה שוב את תשומת הלב הייחודית אליה התגעגעה מהעבר. במקביל ההורים  למדו להתרגש פחות מהבכי, ולתת לו פחות התייחסות ויחס . ההורים למדו להבדיל בין בכי המעיד על מצוקה אמיתית לבין בכי שנועד להשגת תשומת לב. וכך עזרו לאור לחוות ולבטא מגוון רגשי עשיר ובריא.

יש לציין שעל אף שההורים הבינו במהירות את ההנחיות, היה צורך לעבוד עם כל אחד מהם על הקושי שלו אל מול הבכי, ולבדוק מה הפרשנות האישית והרגשית שהוא נותן לו. כשההורים הגיעו למסקנה שאור לא באמת מסכנה ולא באמת נגרם לה עוול, הם הפסיקו לרחם עליה,והצליחו ליישם את ההמלצות, והתוצאות לא איחרו לבוא. אור צמצמה את הבעת המסכנות וחזרה להתנהג כילדה רגילה עם ביטויים רגשיים תואמים לבני גילה. 
 

2014© כל הזכויות שמורות ל “דני עמית, יעוץ פסיכולוגי”

FacebookGoogle+YoutubeLinkedin

בקרו אותנו ב: